החיבור בין העובר לאימו נעשה דרך השלייה ודרך מעבר החומרים מדם האם אל השלייה. השלייה מושרשת בדופן הרחם בסמוך לכלי הדם האימהיים, באופן פיזיולוגי תהליך השרשת ההיריון ברחם מתחיל ביום ה-5-6 לאחר ההפריה. עם הגעת ההיריון אל הרחם, נוצר כרסום של פני הרירית אל שכבת כלי הדם והשרשת ההיריון על ידי תאי הטרופובלסט בדופן הרחם, אשר מהם בסופו של דבר נוצרת שלייה.
ד”ר הלל וקסלר מסביר כיצד ייתכן מצב בו השלייה נפרדת מדופן הרחם ומה עושים במקרה כזה.
מהי היפרדות שלייתית?
שלייה בשלה מורכבת מכ-55 קוטלדונים שהם יחידות תפקוד כמעט עצמאיות של השלייה, כאשר לכל אחד כלי דם משלו. רק כאשר מספר לא מבוטל מהם אינו מתפקד, ניזוק העובר בתת תפקוד שלייתי. אולם מאידך, מספיק כי קוטלדון אחד ייפרד מדופן הרחם מסיבות כאלה ואחרות, כי אז יתחיל כלי דמו לדמם ולהיפרד מדופן הרחם. היפרדות זו נקראת היפרדות שלייתית.
דוקטור הלל וקסלר מסביר כי היפרדות שליה באנגלית Placental abruption הוא סיבוך במהלך ההיריון שבו מעטפת השליה נפרדת מן הרחם. זוהי אחת הסיבות השכיחות ביותר לדימום בשליש האחרון של מהלך ההיריון. שכיחות היפרדות השליה היא כ-1% מסך ההריונות וסיבוך זה גורם לתמותת עוברים שבין 20% ל-40%, כתלות ברמת ההיפרדות. היפרדות שליה מהווה גם סיכון לאם ולא רק לעובר. קצב לב העובר יכול להוות סמן למידת חומרת ההיפרדות
ההיפרדות השלייתית יכולה להתרחש בכל שלבי ההיריון. הסיבה העיקרית להיפרדות זו היא חוסר תקינותו של ההיריון כאשר מתרחש תהליך של הפלה טבעית למשל, לאישה אין שליטה על התהליך. בהמשך ההיריון היפרדות שלייתית מתרחשת בעיקר במקרים של שלייה שאיננה מושרשת במקום ההולם, כגון על פני הפי הפנימי של צוואר הרחם (שליית פתח), בממשך ההיריון היפרדות שליה יכולה להיגרם מתחלואות של הרחם עצמו (מבנה אנטומי לא תקין , השרשת שליה על גבי שרירן) ותחלואות ושל האישה (יתר לחץ דם, רעלת היריון, סכרת, גיל יולדת מבוגר, גיל יולד צעיר, מחלות קרישת הדם כבר טרם ההיריון וכו’).
היפרדות שלייה – תסמינים ודרכי טיפול
היפרדות שלייתית יכולה להיות עם הופעת דימום נרתיקי (בחלק ניכר מהמקרים) ויכולה להופיע כדימום מאחורי השלייה ללא דליפה חיצונית, התמונה מתבטא ככאבים ורגישות ברחם ,וככל שחמורה ההיפרדות מופיע דופק אימהי מגבר , סימני מצוקה עוברית ועוד.
האירוע מחייב אשפוז ביחידה להריון בסיכון גבוה, בירור אולטראסאונד מלא של השלייה וניסיון להערכת היקף ההיפרדות. ככל שההיפרדות גדולה יותר והדימום רב יותר, קיים צורך מיידי לסיום ההיריון והוצאת השלייה המדממת (פעולה להצלת חיי האישה). לעיתים, אגב דימום מסיבי, מתרחשת אי ספיקה של מנגנוני הקרישה המהווה סכנה ממשית לחייה (DIC) או חלילה איבוד דם מסיבי עלול להסב קריסת מערכות והלם .
חשיבות הטיפול המוקדם
היפרדות שלייה לא מופיעה בשכיחות גבוהה. ככל שמגלים את היפרדות השלייה בשלב מתקדם יותר של ההיריון כזה אשר ניתן בו להציל את העובר, הרי השיקול להצלתו נכנס לנוסחת הטיפול.
ככל שהדימום הוא מועט, ישנה נטייה לטפל בשמירה ובהשגחה בכותלי בית החולים. אם הדימום הוא רב חייבים לסיים את ההיריון בעדיפות לידה לדנית רגילה .
בכל פעם שאישה בהריון מדממת נרתיקית יש צורך בפנייה מיידית לגורם רפואי הולם לאבחון ומתן המלצות לטיפול. חשוב לציין כי בתחילת ההיריון, סביב הווסת המשוערת שאמורה להגיע, יתכן דמם טיפתי קל אשר יכול להצביע על תחילת השרשת ההיריון בדופן הרחם ואינו בהכרח מבטא חוסר תקינות, ברוב המקרים הדימום חולף תוך מספר ימים.
לסיכום, היפרדות שלייתית מהווה מצב חירום בהריון אשר אסור להקל בו ראש, נדרשת סבלנות רבה מצד המטופלת והגורמים ומומלץ, לשהות בבית החולים ביחידה להריון בר סיכון גבוהה תחת בקרת בדיקות יום יומיות עד קבלת החלטה לסיום ההיריון.
כרופא בעל נסיון רב, ד”ר הלל וקסלר מאמין באנושיות, בקשר האישי עם המטופלות, בגישה אל המטופלת כאדם מלא עם רגשות ומחשבות ולא כאל בעיה ספציפית הוא דוגל בשקיפות וביושרה כאשר לנגד עיניו אך ורק התועלת הבלעדית של המטופלת
